על התרגשות, אינטואיציה ופרפרים בבטן
מי מאיתנו לא הרגיש פעם פרפרים בבטן? מי לא חווה את אותה רעידה פנימית עדינה לפני מבחן חשוב, טרם עמידה בפני קהל (גם אם זה קהל משפחתי אוהד), או לקראת חגיגה אישית משמעותית?
יש מי שמנסים להעלים את התחושה הזו, להסיח ממנה את הדעת, לחפש משהו שישקיט אותה, שירגיע. ויש מי שדווקא שמחים בה, רואים בה מין הכנה לבאות, אות לכך שהם עדיין מתרגשים.
האם פרפרים בבטן הם זיק חיוני מפעים או תחושה מטרידה לפני אירוע?
אינטואיציה מלבלבת ופרפרים מתעופפים
מאיר שלו מנקד בספרו 'גינת בר' את ההתנסויות שלו בגינת הבר שטיפח, לא רק בידע על גינון ובאהבה לצמחי וחיות הבר, אלא גם בהגיגים ומחשבות. כמו המשפט המיוחד הזה:
"… שגם בלב האדם יש גינת בר וגם לה יש חשיבות וזכויות. וליתר דיוק: לא ממש בלב, אלא מתחת לסרעפת, במקום הנפלא, הישר והכן, שמלבלבת בו גם האינטואיציה ומתעופפים הפרפרים המכונים "פרפרים בבטן"." (מאיר שלו, -גינת בר-, עם עובד, תשע"ז)
עוד מעט ניתן למילים האלה את המשקל שהן ראויות לו. אבל לרגע קט נסטה הצידה מדיבור רוגש לשיח המחקרי.
מדעי הרפרוף
על האינטואיציה שמאיר שלו מזכיר יש הרבה מקום להרחיב. אם פעם עסקו בה הפילוסופים, היום מתבוננים בתופעה הזו מנקודת מבט פסיכולוגית מדעית. מנסים להבין מהי אינטואיציה ואיך היא פועלת. כי למדע קל יותר להסביר חשיבה סדורה, לוגית, מתוכננת, מאשר מחשבה פתאומית שמושתתת על הברקה פנימית. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה קורה כאשר מי שלמד טכניקת ציור מסוימת משחזר אותה בציור הבא שלו, אבל קשה לנו הרבה יותר לתאר את התהליך לפיו פועל מי שמצייר באופן אינטואיטיבי ולא נענה לכללים שלמד. ודוגמאות נוספות: איך אנחנו מבינים את היכולת שלנו למצוא פתרון לבעיה בנושא שאנחנו יודעים עליו מעט? איך אנחנו מסוגלים לקבל החלטה לפי 'תחושת בטן'? חוקרים שוברים על הנושא הזה את הראש ומנסים להסביר איך כל הדבר הזה שנקרא אינטואיציה עובד. התיאוריה של דניאל כהנמן, חתן פרס נובל, מדברת על קיומן של שתי מערכות חשיבה. ישנה מערכת מהירה ואוטומטית הפועלת בלי חוקיות ברורה – זו למעשה האינטואיציה, וישנה מערכת שנייה, לוגית, הפועלת באופן לינארי ולפי כללים. המערכת השנייה מדויקת יותר, אבל איטית באופן יחסי ודורשת למידה סדורה ומודעת. המערכת הראשונה מהירה מאוד, אבל גם עושה הרבה טעויות. כך למשל, אם נלמד את ההוראות להפעלת תוכנה מורכבת, כנראה שנכיר אותה היטב ונשתמש בה באופן יעיל מאוד, בעוד שאם נשחק מעט עם התוכנה ונבין אינטואיטיבית איך עובדים איתה, נדע מהר מאוד איך להשתמש בה אבל כנראה שנשתמש בה בצורה פחות יעילה. ובמקביל, אם נתלבט לאן לנסוע לחופשה ונערוך טבלת יתרונות וחסרונות לכל יעד, כנראה נגיע להחלטה מושכלת יותר, אבל אם נקנה כרטיס לאן שמתחשק לנו לנסוע, ייתכן שניהנה מחופשה כיפית כמו שדמיינו, אבל ייתכן גם שיתברר שזו הייתה טעות כשלא השקענו שיקול דעת.
אבל לא רק אינטואיציה ותחושת בטן זוכות לעיסוק מדעי. גם לפרפרים בבטן אפשר למצוא הסבר.
איך קורה הדבר הזה שנקרא 'פרפרים בבטן'? ובכן, כאשר יש אירוע שמעורר אותנו, שאנחנו דרוכים לקראתו, מערכת העצבים האוטונומית מכינה אותנו לתגובה ומפרישה את החומר נוראפינפרין (המוכר בשמו אדרנלין). ההורמון הזה גורם לפעימות הלב שלנו להאיץ, לנשימות שלנו להגביר קצב וליותר דם להגיע לשרירים. כתוצאה מכך, פחות דם מגיע לאיברים הפנימיים והתוצאה – מין דגדוג רפרוף כזה… פרפרים בבטן.
תחושות בטן
אז אפשר לחקור את התופעות הללו ולתת להן הסברים. אבל כדאי מאוד שלא להישאר בכך.
כי כולנו שמחים באינטואיציה שזכינו בה במתנה – ביכולת שלנו להבריק פתאום, להתלהב מרעיון שמגיע מאנשהו, להתפלא על פתרון בזק, להיות מופתעים כשאנחנו שמים לב שעזבנו בצד נושא שאנחנו תקועים בו ואחרי זמן מגלים שבלי שהשקענו בכך מחשבה מודעת, בעצם אנחנו יודעים איך להתקדם.
וגם פרפרים בבטן זה פרט אנושי מקסים. מין חיבור מיידי כזה בין גוף ונפש, ביטוי סומטי קל לחוויה נפשית סובייקטיבית. אז גם אם אפשר לתת לה הסבר פיסיולוגי, זה לא ממש משנה. כי אולי יש מי שיבחר לוותר על ההרגשה הזו כדי להירגע ולהיות מפוקס, במיוחד אם ההתרגשות עולה על גדותיה. אבל אם אנחנו מרשים לעצמנו קצת להתמסר למה שקורה לנו, הרי שבדרך כלל נצלח את הסיטואציה לא פחות טוב, ולעתים אפילו נגיע אליה דרוכים ומוכנים יותר. וגם נרוויח עוד משהו, כי כשאנחנו מתרגשים יש פרפרים והם מרחפים בבטן, מרעידים אותנו קצת, צובעים את לחיינו, מזכירים לנו שבקרוב אנחנו עומדים בפני משהו שנוגע בנו.
יש משהו יפה ומדויק בבחירה של מאיר שלו להשכין את האינטואיציה והפרפרים דווקא בגינת הבר האנושית. אנחנו עסוקים כל כך בחקר ההתנהגות, בשכלול כלי החשיבה, בניתוח רגשות, בלמידת מערכות יחסים. אבל נפסיד המון אם מתוך רצון בהבנה ושליטה נְבַיֵית גם אינטואיציה מתפרעת לחשיבה מסודרת, או שבמחי הסבר מדוקדק נמעיט בערך התרגשות טבעית ולב הומה.