אני מאמין ביכולת של אדם לחיות חיים מלאים ובעלי ערך, לפתח את עצמו על פי שאיפותיו, בדרך כלל ללא עזרה מקצועית.

אני מאמין ביכולת הטבעית של הורים לגדל את ילדיהם בצורה בריאה, להעניק להם חום ואהבה, ולהוות עבורם דמויות משמעותיות.

אני מאמין ביכולת של חברים, בני זוג, ואנשים טובים, לעזור בעת הצורך, להיות אוזן קשבת, לעוץ עצה, לתת משענת, להוציא מהבוץ כשצריך.

אני מאמין באדם.

 

מתי כדאי לפנות לאיש טיפול?

כאשר המצוקה הנפשית משמעותית או שהכאב גדול.

כשרוצים לברר בצוותא תוך הקשבה הדדית.

כשהיחסים הקיימים לא מביאים מזור.

כשמה שנוסה עד כה לא הצליח.

 

מה אנשים רוצים שיקרה בטיפול?

איש איש וציפיותיו:

יש מי שרוצים רק להקל על המכאוב ולהמשיך בחיים ללא שינוי משמעותי.

יש מי שרואים את המצוקה כשעון מעורר, כצליל אזעקה, והם מתייחסים לטיפול כהזדמנות להתבוננות וכפלטפורמה לשינוי.

ויש גם מי שהטיפול מעורר בהם סקרנות כלפי עצמם ורצון להבין את מניעיהם ואת בחירותיהם.

ככל שהעשייה הטיפולית מעמיקה ורחבה יותר, אפשר לקוות לרגשות עשירים יותר, לגילוי חיוניות, לצמיחה אישית וביטוי עצמי.

 

בעיניי טיפול הוא לא רק מקום 'להוציא קיטור', 'לפרוק', 'לשתף'. כשאדם מגיע לטיפול הוא לא מסתפק ב'לקבל את עצמו כפי שהוא' אלא מעוניין בשינוי ולעתים גם בהזדמנות לתיקון. אכן, לעתים גם קבלה עצמית היא סוג של שינוי פנימי נחוץ. אך בדרך כלל אנשים רוצים בשביל עצמם יותר מכך. ובצדק.

 

איך אני מטפל?

לאחר תהליך של היכרות והבנת מאפייני הפנייה, אני משתדל לכוון את ההקשבה המשותפת ואת תשומת הלב שלנו לאזורים המשמעותיים, המכאיבים או אלו שתופסים את תשומת הלב ומעסיקים. מתוך כך, אנחנו מנסים לזהות מה יכול לעזור, בין אם בירור וניסיון להבין את ההתרחשות הנפשית ואת גורמיה, עשיית סדר פנימי, מתן מקום לחוויות כואבות, התבוננות על בחירות בעבר ובהווה, או כל עבודה רגשית שנראית נחוצה. כל זאת לצד ניסיון לאתר דרכים לשינוי, להרחיב את נקודות המבט או להגמיש את דרכי הפעולה וההתנהלות. עם הזמן, בהתאם להתקדמות הטיפול ולעניין שמגלה הפונה, אנחנו מעמיקים ומרחיבים את ההתבוננות.

 

לא תמיד העבודה בטיפול נעשית דרך פנייה לאירועים כואבים או להיסטוריית היחסים הבין אישיים. לעתים יש מקום להתמודד ישירות עם הסימפטומים, לשאול איך המטופל יכול להקל על מצוקתו ולחוש רווחה, להתחיל לעשות מה שנמנע עד כה או לזנוח דרכי פעולה שחש שאינן מיטיבות איתו. במקרה של עבודה עם הורים לעתים הדיון נסוב סביב השאלה כיצד הורים יכולים להגיד מה שהיו רוצים לילדיהם או לשמוע מה הם מנסים להגיד להם בדרכם. תפקידי כמטפל להתאים את הטיפול לצרכים ולהתחשב באילוצים, ואני משתדל לעשות זאת תוך מחשבה משותפת והסכמה עם הפונה. כך, אני משתדל לטפל מתוך ראייה דינאמית מעמיקה, אך בהתאם לסיבת הפנייה, מצבו של הפונה וצרכיו, נעזר גם בטכניקות קוגניטיביות התנהגותיות (CBT).

 

האם הטיפול בהכרח מושתת על התבוננות על העבר ועל ניסיון להסביר? האם המבט הוא על מה שקורה בחייו של המטופל בהווה? או שההתמקדות היא בעתיד ולאן ששואף המטופל להגיע? קשה לתת על כך תשובה חד משמעית. הדבר תלוי במטופל ואישיותו, בציפיות, במצב הרגשי, ובמטרות הטיפול. אבל ככלל, אני רואה חשיבות רבה בשאלה כיצד האדם רוצה לראות את חייו. בעיניי ערכו של טיפול נמדד בשאלה כמה אנחנו מצליחים לגעת בחיים, אם ביצירת מבט מיטיב יותר, אם בתחושת רווחה נפשית והקלה, אם בהרחבת והגמשת יכולת הבחירה, ואם ביכולת לחיות תוך הלימה טובה יותר עם מה שהאדם שואף אליו.

 

מה מנחה אותי כמטפל?

אני משתדל לנהוג בזהירות, בכבוד ובענווה. להבנתי, עלי כמטפל להיות רגיש למילים הנאמרות ולנסיבות חיים, עלי לנהוג בכבוד כלפי המקום בו האדם נמצא בחייו וכלפי הבחירות שהוא עושה. ולא פחות מכך, עלי להיות מודע לכך שהמטופל יודע על עצמו יותר ממה שאני יודע עליו.